בני משפחת יצחקי עוברים לסידני
ראשי » סיפורי הגירה » בני משפחת יצחקי עוברים לסידני
בני משפחת יצחקי עוברים לסידני
ההחלטה לנסות את מזלנו בסוף העולם שמאלה הייתה מאד ספונטנית, בבוקר בהיר אחד בדרך לעבודה ברכב, כן מסתבר שאת ההחלטות הכי קשות מקבלים לפעמים הכי מהר.
עוד באותו הבוקר הרצתי בדיקות באינטרנט ויצרתי קשר עם שלוש משרדים שטענו לטיפול בנושא, שניים מהם היו מאד קשים להשגה ואף אחד מהם לא הסכים להעביר לנו את עו"ד באופן ישיר והתחיל לראיין אותנו ובקש לקבוע פגישה טלפונית בעוד שבועיים, כבר אז הייתה חשובה לנו הזמינות והבנו שזה לא מה שנקבל מאותם מקומות. לליסה הגענו במהירות דרך המשרד, והיא חזרה אלינו למחרת היום ונתנה לנו את מירב הפרטים לפני שנפגשנו. היא הייתה יעילה חביבה, וענתה לאלפי השאלות שהיו לנו. לאחר פגישה בה היא נתנה לנו מספר אפשרויות, החלטנו לצאת למסע, שהיה די פשוט בסופו של דבר, מאחר ומלבד ניירת ומעט מאד בירוקרטיה, ליסה עשתה את כל העבודה, כולל בקשות נוספות למסמכים של גורמים במהלך האפליקציה, במקצועיות ויעילות. אנחנו רק התקשרנו אליה לראות "מה חדש" והיא תמיד ענתה לנו בזריזות וביעילות, ולא פחות חשוב – בנחמדות.
לנסיעה היינו מצוידים בקו"ח אוסטרלים, מכתבי המלצה, ותרגומים של הכל מכל, ולסידני הגענו בשוק אבל לפחות מסודרים.
נחתנו עם 3 מזוודות וילד, והתחלנו מהתחלה.
סידני מדהימה, ולקח לנו חודש וחצי למצוא עבודה לאחד מאתנו, לקנות אוטו ולהשכיר דירה, מאד מהיר, למרות שאנחנו – בישראליות טיפוסית, היינו בלחץ.
ומאז אנחנו כאן, לא הרבה, רק 4 חודשים, לומדים את המנטאליות, הרבה יותר רגועים, מבינים שאפשר גם אחרת, מתגעגעים מאד למשפחה שזה הקטע הקשר ביותר ומטיילים בכל סופשבוע (אינטרנט זה הדבר הראשון שמזמינים שנוחתים). יש כמובן עליות וירידות, אבל כל המומחים כבר הסבירו לנו שהשנתיים הראשונות הם הקשות ביותר אבל אין ספק שהחשיבה משתנה, התא המשפחתי הקטן נהיה מקום ראשון ודוחק הצידה עבודה, אין טלפונים הביתה מהמשרד, לא חותכים (כמעט) בכביש, וילד יכול ללכת לגן רק 3 ימים בשבוע, וזה לא כ"כ נורא, ההפך, הוא יותר מאושר, ועם כמה שגנים עולים פה, גם לפעמים זה מה שאפשר בהתחלה.
הקהילה הישראלית פה תמיד נראית לנו גדולה ממה שכולם אומרים, וצריך תמיד לחשוב שעברית זה לא נדיר כמו שכולם חושבים, למי שחשוב הקהילה, יש פה אזורים שלמים של קהילה יהודית שאפשר להשתלב, רק יש לקחת בחשבון שצריך מזומנים, היהודים חיים בשכונות יקרות ובתי הספר פרטיים בהתאם. בסה"כ הרוב מתחנכים בבתי ספר ציבוריים ועושה רושם שהם לא רעים בכלל.
בקיצור התחלה חלקה זה חשוב, כי הרבה נתקעים בדרך לסוף העולם שמאלה והתהליך מתארך או שהם מתייאשים..
תהליך לא פשוט אבל שווה !
משפחת יצחקי – סידני אוסטרליה.