הסיפור של תום ואדווה
תום ואני נפגשנו בישראל לפני 25 שנה, זאת אהבה ממבט ראשון. נפגשנו בקיבוץ שלי, הוא היה מתנדב ואני בדיוק חזרתי מאנגליה. אחרי חודשיים נפלאים ביחד החלטנו לטוס לאוסטרליה המערבית.
יופייה של אוסטרליה שבה אותנו, והתחלנו לטפח חלומות על שיבה עתידית.
בערך עשור לאחר מכן, נתנה לנו הזדמנות להגשים את החלום. כבר היינו נשואים, עם שתי בנות קטנות ויפות והתגוררנו באותו הקיבוץ בו נפגשנו.
חבר אמר לנו יום אחד שאוסטרליה זקוקה לנגרים באוסטרליה ואפשר להגיש בקשה לקבלת תושבות קבע, לא לקח לנו הרבה זמן עד שהחלטנו לעשות את המעבר לאוסטרליה כמשפחה.
ניווט תהליך ההגירה היה מסובך ומבלבל!! החלטנו למצוא סוכן הגירה שיעזור לנו. ליסה הומלצה בחום על ידי חברים ובחרנו לעבוד איתה.
אחרי חודשים של עבודה קשה, פגישות ומבחנים, הגשנו את הבקשה וחיינו עמדו מלכת בהמתנה להחלטת הויזה. ליסה הזהירה אותנו שיתכן שנצטרך לחכות כשנה עד שנשמע מהרשויות האוסטרליות.
אחרי שנה של המתנה, קיבלנו מליסה את ההודעה המשמחת על קבלת skills assessment שלנו. ההתרגשות והשמחה נקטעו באיבן, כשיומיים אחרי קיבלנו את ההודעה המכאיבה כי תחום עיסוק הנגרות הוסר מרשימת המקצועות.
היינו שבורי לב, לא ידענו כמה זמן עוד נצטרך לחכות. זאת היתה מכה קשה מאוד.
לא יכולנו להמשיך יותר לעצור את חיינו והחלטנו להשקיע בדברים הקרובים ללבנו תוך המתנה. תום השקיע בתחביב חדש ואני פיתחתי את העסק שלי.
בסופו של דבר, אחרי עוד שנתיים נוספות, קיבלנו מליסה את ההודעה המשמחת על קבלת המקצוע והשגנו את בקשת תושב הקבע.
רוב חסכונותינו בשלב הזה היו מושקעים בסלון היופי המצליח שלי. החלטנו למכור אותו כדי לממן את המעבר לאוסטרליה.
הזמנו כרטיס טיסה לתום כדי להגיע מוקדם ולמצוא עבודה ודירה לפני שwe הצטרפתי אליו עם הבנות.
שבועיים לפני הטיסה, פרצו לסלון שלי וגנבו הכול – ציוד ומלאי בשווי 20,000 דולר!
אני זוכרת את הייאוש שחשתי כשעמדתי בפתח הסלון בוכה, חושבת – איך נתחיל את חיינו מחדש באוסטרליה בלי כסף????
במרוץ להשיג כסף, מכרתי את כל הריהוט שלנו ואחרי שלושה חודשים נחתנו בפרת עם ארבעה מזוודות, שתי בנות קטנות ו – 1000 דולר.
להתחיל הכל מהתחלה עם 1000 דולר בכיס ושתי בנות צעירות היה מאתגר ממש, אבל לא הייתה לנו כוונה לוותר החיים החדשים שלנו באוסטרליה.
בחודשים הראשונים עמדנו מול מכשולים רבים, כמו עבודה, מציאת בית (שהיה כמעט בלתי אפשרי באותה תקופה) וקליטת בנותינו בבתי הספר החדשים.
עם עזרתם של חברים חדשים, הצלחנו למצוא עיר ליד חוף הים. בארבעת השנים הבאות נהנינו מסגנון החיים החדש ואפשרנו לעצמנו להנות מכל רגע של החיים החדשים.
אבל החלמותינו לא הפסיקו שם. אחרי 4 שנים התחלנו בבניית הבית שלנו במנדורה, כמה אהבנו את הבית הזה!
אך הלב שלנו משך אותנו לדרום מערב אוסטרליה. לבסוף, לאחר ציפייה רבה, התיישבנו באזור הפסטורלי והציורי של מרגרט ריבר. המקום הקסום הזה הפך ליעד האולטימטיבי לאושר שלנו.
מוקפים ביופיו של הטבע ושקועים בתחושת סיפוק, אנו משגשגים כעת בגן עדן שליו זה.
המסע שלנו לא היה אפשרי ללא התמיכה וההכוונה של סוכנת ההגירה שלנו, ליסה. היא עזרה לנו לנווט את המבוך הביורוקרטי, המסובך, דאגה לניירת האין סופית, וסיפקה לנו ביטחון לכל אורך הדרך.
בהכרת תודה עמוקה, אנו מודים לליסה על עזרתה החיונית. היא עמדה לצדנו בתהליך ההגירה הכאוטי, ומעולם לא נתנה לנו לוותר על החלום שלנו.
היום, אנו גאים לומר כי סוף סוף עשינו את הצעד האחרון בהשלמת ההגירה שלנו לאוסטרליה על ידי הגשת הבקשה שלנו לאזרחות.
ulrichadva@gmail.com
