רינת ואורי מייזלס עוברים לניו-זילנד
לעולם אל אל תגיד "לעולם.."
וכך מצאנו את עצמנו , זוג הורים ושלושה ילדים, בונים את חיינו בניו-זילנד.
אז סיפור שהיה כך היה:
לפני כשנתיים החלטנו שזהו זה, כלו כל הקיצים ואנחנו לא יכולים לחיות יותר את צורת החיים המטורפת של הארץ, אז עוזבים…
לאן עוזבים? לאוסטרליה… חלום חייו של אורי.
בבדיקה קצרה באינטרנט מצאנו את עו"ד ליסה סגלוב, שלחנו מייל ונפגשנו.
באותה פגישה, עו"ד ליסה סגלוב שטחה בפנינו את כל האפשרויות שלנו, במקצועיות ומקצוענות מדהימים, וההחלטה ללכת על זה התקבלה כמעט במיידי.
מיד הרגשנו שיש לנו "אמא ואבא" שיעזרו לנו להגשים את החלום, ומהר.
שלב אחרי שלב התקדמנו עם עו"ד ליסה סגלוב, אספנו את כל החומר הנדרש, עברנו את כל המבחנים ותמיד היא הייתה שם עם המילה הנכונה והעידוד, שהנה זה מגיע…
ואז, עוזבים את הארץ בכאב גדול, אך עם המון אנרגיות (ונוסעים אל הלא נודע…)
אנחנו החלטנו לעזוב את הארץ, לפני שקיבלנו את הויזה, והחלטנו לעשות טיול משפתי ("גיבושון" ) בניו-זילנד עם קראוון, למשך חודשיים…
זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, כאשר בכל הזמן הזה אנחנו מחכים לויזה, כדי להמשיך לאוסטרליה.
הקשר עם עו"ד ליסה סגלוב היה רציף, ועודכנו כל הזמן שיש עיכוב נוראי במח' ההגירה שם (אוסטרלים)., ולאט לאט מרגישים את הלחץ של מה יהיה וגם מתחיל ללחוץ כספית, ואז זה מגיע… לא הויזה… הצעת עבודה לאורי, במקצוע שלו, חלום שמתגשם ופתאום הכרויות עם ישראלים שחיים פה והמון אמפטיה ורצון טוב לעזור. בהתייעצות עם עו"ד ליסה סגלוב, החלטנו לקבל את ההצעה, ולהישאר בניו-זילנד, וכמו כדור שלג, הדברים זרמו והסתדרו על הצד הטוב ביותר.
צריך להבין, שבניו-זילנד הכל ברגוע, לאט לאט ומסודר.
הקשרים שייצרנו עם הקהילה היהודית ועם הישראלים פשוט היו לנו משענת וחיבוק אחד גדול.
הילדים התקבלו לבי"ס היהודי – שלושתם על מלגה, מצאנו בית מקסים שקרוב להרבה חברים ולמרכז (במונחים של אוקלנד, כמובן…)
המכולה שינתה כיוון והגיעה בשלמות מדהימה ליעדה, קנינו אוטו ומוצרי חשמל – יד שנייה במחירים שלא האמנו שזה אפשרי, בקיצור – מושלם !!
יש לאורי ויזת עבודה לשנתיים וחצי – הוצאנו אותה במהירות שיא ובקלות מדהימה בזכות מקום העבודה ויהודי זקן וחביב שעזר לנו מאוד..
ואנחנו מחכים עכשיו בשקט ושלווה לויזה של אוסטרליה, בונים את חיינו כאן ואח"כ ממשיכים הלאה.
מעולם לא תכננו להגר לניו-זילנד ולכן התחלתי את המכתב ב-"לעולם אל תגיד לעולם ", ואני חושבת שבכל התהליך שעברנו, מרגע קבלת ההחלטה ועד היום, זה אחד הדברים היותר טובים שקרו לנו . השקט והשלוה שאותם כ"כ חיפשנו בארץ (ולא מצאנו), הפרופורציות הנכונות של צורת החיים כאן ולמזלנו האנשים שנפגשנו איתם והתחברנו אליהם, עשו את זה קל ופשוט.
ואל תבינו אותי לא נכון, השארנו בארץ משפחה עניפה וחברים טובים, אבל איתם לא הולכים למכולת ולא משלמים אוניברסיטה לילדים.
בעידן של היום – אינטרנט, סקייפ, ג'ג'ה וכו' זה קצת מקל על הגעגועים, ולומדים לחיות עם זה.
מה שחשוב, זה שאנחנו שלמים עם ההחלטה, מאושרים עד קצה העולם (ואנחנו שם). הילדים מאושרים ורגועים, המשפחה שנשארה בארץ תומכת ואוהבת, והיום מבחינתנו, השמים הם הגבול….
אנחנו מודים בכל יום על הכוח שהיה לנו והאומץ, וכמובן לעו"ד ליסה סגלוב ואתי, שליוו אותנו, עזרו ותמכו,
ומחכים לכל מי שרוצה לבוא בזרועות פתוחות והמון אהבה.
רינת ואורי מייזלס