משפחת שרמן – מהגרים לפרת'
ב-17 באפריל נרשמה רעידת אדמה של 4.2 בישראל,אולם זו לא הייתה רעידת אדמה רגילה. זה היה אני (צביקה) שקפץ משמחה כי קיבלנו את הוויזה לאוסטרליה.
כבר מההתחלה הרגשנו טוב. ליסה הראתה שיש לה ניסיון וידע מרשים במיוחד ובהחלט נתנה לנו ביטחון לכל אורך הדרך. העזרה שלה הייתה לא רק בטיפול בניירת אלא גם בהמלצות ,בהרגעת אביבה ותרגום מסמכים שונים שמועילים לנו מאד במיוחד היום. יש לנו מספר מכרים ששאלו על מי אנו ממליצים ולא היה ספק – רק ליסה !!!!!!!!!!!!!
עם קבלת הוויזה ,הסתכלנו במפת אוסטרליה וניסינו להבין לאן אנחנו נוחתים. ההחלטה הייתה שתי מזוודות ושני מחשבים ניידים – השאר יגיע בהמשך כשנדע מה קורה איתנו.
בסופו של דבר הפור נפל על פרת' ,מכל מיני סיבות שחלקן הגיוניות וחלקן ממש לא …..
עם קבלת ההחלטה התחלתי "לעבוד" –יצרתי קשר עם כל מיני אנשים בפרת' שעוסקים בגיוס והשמה, אחד מהם אפילו הציע כי ישכיר לנו את בית הוריו ,מרחק 30 דקות נסיעה מהעיר.מאחר ששמענו כי קשה להשכיר מגורים באוסטרליה הסכמנו עוד לפני שראינו את הבית !
בשלושת החודשים עד ליולי (מועד הטיסה שנקבע) נפרדנו ממי שאנו מכירים .אביבה ,שלא אוהבת לטוס ,ראתה את המרחק והשעות ונפרדה גם מהחיים…..
בסופו של דבר המראנו מנתב"ג ב 15 ביולי ונחתנו ב 17 ליולי בפרת'. היה לנו מלון לשבוע שהוזמן דרך האינטרנט כי רצינו להתחיל במוד של חופשה. ארגנו שני טלפונים סלולאריים ללא חוזה (Pre-Paid ) ופשוט "נמרחנו" על המיטה במלון מעייפות. ביום למחרת כבר פגשנו את בעל הבית וסגרנו את ההסכם.
בשאר השבוע,עד שאביבה ודניאל יצאו מהג'ט-לג ,עשיתי סידורים כמו חשבון בנק,כרטיסים וכו…
במהלך החודש הראשון מצאתי עבודה וסידרנו עוד סידורים אחרונים.עכשיו נשאר רק לעבור טסט ולרשום את דניאל לגן.
כמה מסקנות שהגענו אליהם במהלך החודש הזה:
הממשלה האוסטרלית יעילה בטירוף.בתור ישראלים לא יכולים להבין את זה. עד שלא חווים את היעילות הזו לא ניתן להבין מהי יעילות ממשלתית.
יש הרבה טפסים באוסטרליה.בכלל,כל דבר פה נדרש למלא טפסים בעובי של דפי זהב של גוש דן.אבל לא לדאוג ,זה בעיקר איקסים במקומות הנכונים ,כמו בטוטו.
כדאי מאד לא לקלל אנשים ברחוב.יש שתי סיבות עיקריות לכך,קודם כל יש קנסות על קללות ברחוב,אבל חמור מזה ,ייתכן שאתה תקלל ישראלי. כאשר הזמנתי שיעור נהיגה אמרו לי שEG יהיה המורה.כשהוא הגיע הוא פשוט אמר שהוא איציק מתל אביב….
מי שרגיל לתחבורה הציבורית הישראלית יגלה שהתחבורה כאן כל כך טובה שלא צריך רכב.
הכי חשוב, ללכת לראיונות עבודה עם עניבה ,גם אם התפקיד לא דורש זאת.
ב 5 בערב הכול נסגר והשער חשמלי יורד בחנות.אם מישהו יעמוד בפתח הם פשוט יורידו את השער עליו….
והכי חשוב, פתאום כל הישראלים כאן חברים ועוזרים זה לזה.נראה את זה קורה בישראל….
יש עוד המון מה לספר אבל אנחנו רק חודש כאן ובטח נגלה גם את הדברים הפחות טובים בהמשך. אביבה לא רוצה לחזור ודניאל כבר מדבר אנגלית.לי יש כמה חברים תוכים בצבע ירוק וורוד שאוכלים את הפטריות בפארק.
בכל מקרה, מדובר בפרויקט לכל דבר וגם אם נראה שהכול הולך לנו חלק (עד עכשיו אכן כך) עדיין מדובר במעבר בעל השלכות פיסיות ופסיכולוגיות בעתיד- אבל זו חוויה שאנו ממליצים לכל אחד.
אביבה כבר מדברת על לגור בקרוון ולנסוע ברחבי אוסטרליה,ולחשוב שהיא לא רצתה להתחיל בתהליך בכלל…. היום היא מכחישה כל קשר לאביבה הישנה.
זהו.בינתיים.אני אמשיך לעדכן בכול הזדמנות על תובנות חדשות ובכלל על החוויות שאנחנו עוברים כאן.דבר אחד בטוח – אנחנו משפחה הרבה יותר מגובשת מאשר לפני המעבר.
עלילות משפחת שרמן באוסטרליה – חלק 2
אני כותב את קורותינו בחצי השנה האחרונה תוך כדי הצטיידות ליום אוסטרליה. למי שלא מכיר, זהו התאריך בו יצאה משלחת האסירים הראשונה מבריטניה ליבשת הפראית אוסטרליה (26 ינואר 1788) – מתברר שהבריטים דווקא צ'יפרו את האסירים שלהם………
מתברר שהאוסטרלים מאד גאים ביבשת ובדגל שלהם, ולראיה, כמעט כל מוצר אפשרי נושא את דגל אוסטרליה: ביקיני,צלחות חד פעמיות,ציפורניים מלאכותיות , תחתונים, חולצות, מכנסיים וכו… אבל, רק מוצר אחד לא משתתף בחגיגה: עניבה. ניסיתי למצוא עניבה עם דגל אוסטרליה ולא הצלחתי. ההסבר שקיבלתי די הגיוני: יום אוסטרליה הוא יום בטלה והנאה ולכן כל המוצרים שמייצגים תפיסה זו נושאים את דגל אוסטרליה, עניבה מסמלת עבודה ולכן היא לא נושאת את הדגל…
למי שלא זוכר או קרא את הסיפור הקודם, עצרנו לאחר כחודש במערב אוסטרליה. הצלחתי למצוא עבודה כיועץ מחשוב ודניאל החל ללכת לגן. מתברר שהגן כאן היה הברקה: דניאל היה 12 שעות ביום,אכל ספגטי בולונז, ווג'ימייט ושתה מיץ תפוזים. בשאר הימים גיוונו להם את הארוחות: רוסטביף, תפוזים,בננות, קורנפלקס וגם איזה קנקן של שתייה בצבע כחול. דניאל נראה כל כך מרוצה שאפילו אני שקלתי להירשם לשם…
במהלך השבוע אני מגיע לעבודה בשעה 8:30 ויוצא ב 5 בערב, כמו כן, אני צריך להגיע מחויט ומעונב לעבודה.
חוץ מזה, את היום אני מסיים בחוף עם אביבה ודניאל והם אכן מאד מרוצים:
לאחר 2 ניסיונות, הצלחתי גם לעבור טסט ולקבל את הרישיון. מתברר שמורה הנהיגה הישראלי שלי פשוט עשה קומבינה עם הבוחנים (מזכיר משהו…?). מכתב תלונה למשרד הרישוי האוסטרלי נענה בתוך יומיים (כבר הזכרתי יעילות?) ולטסט האחרון הגיע בוחן חיצוני אובייקטיבי. מאז שקיבלתי את הרישיון כל החברים מהעבודה מחכים חצי שעה עד שאתרחק מהאיזור לפני שהם יוצאים לדרך (הם לא מוכנים להסביר לי למה…).
במהלך החודשים האחרונים אביבה החלה לצלם הרבה תמונות נוף. למרות הנוף המדהים, עדיין יש צורך לחוש את האווירה ולהעביר אותה בתמונות,הנה כמה תמונות שאביבה צילמה:
קצת עדכונים – פברואר 2011
אז ככה, אנחנו כבר מעל שנה וחצי באוסטרליה וכמו שהבטחתי , הנה העדכון שלאחר "ירח הדבש", יש להביא בחשבון שמדובר על החוויות שלנו ואין להסיק מכך על כל אוסטרליה.
ראשית, המון המון תודה לעורכת הדין ליסה סגלוב. בראשית 2010 רצינו למכור את הדירה בישראל שברשותינו, ליסה ייצגה אותנו מול הקונים והסיפור נסגר במהירות ובדיוק כפי שסוכם מההתחלה.
במהלך 2010 עברנו לגור בתוך איזור ה "בוש". מדובר באיזור שמכיל חיות וחרקים מוזרים ובגדלים שאנחנו לא חשבנו בכלל שקיימים.המלצתנו היא לא לצפות בסרט "ארכנופוביה" לפני טיול או הגירה לאוסטרליה, העכבישים בסרט קטנים יותר משמעותית ממה שיש כאן……
לפני כמה שבועות זחל עכביש ענק על אחד הקירות בבית. קראתי לאביבה שתראה את הגודל, כשאביבה מסרה לי את הנעל (כדי להרוג אותו) הגבתי ב" זה לא מספיק, צריך משהו גדול יותר". התגובה הזו גרמה לאביבה לבוא ולראות על מה אני מדבר, במשך כמה דקות כל מה שנשמע ממנה היה שקט….
אבל, יש גם אירועים נחמדים יותר. כאשר עברנו לבית החדש באו השכנים לראות מי הדיירים החדשים:
דניאל כבר הולך לכיתה א בבית ספר שגורם לבתי הספר היוקרתיים בישראל להיראות כמו שכונות עוני מוזנחות במיוחד. בבית הספר יש מלא תוכים בחוץ (כל מיני צבעים) וקנגורו. הנה כמה תמונות מבית הספר של דניאל:
בסוף 2010 נסענו לעיר הדרומית ביותר במערב אוסטרליה – אלבני. מדובר על כ 510 ק"מ מהעיר פרת'.
הנה כמה תמונות מהדרך לשם ומהעיר עצמה. ניסינו לצלם את הלוויתנים שם אבל הם לא ממש שיתפו פעולה אז הצלחנו לצלם רק את הסנפיר האחורי:
ולסיום, מדובר רק בהתחלה של הטיולים, בטיול הבא נהיה מצוידים כמו האוסטרלים….
עלילות משפחת שרמן בארץ אוז – השנה השלישית
הבהרה: מי שחושב שמשעמם באוסטרליה – שיקרא את החלק הבא….
בספטמבר 2010 קיבלתי פניה מחברת התקשורת השנייה בגודלה באוסטרליה לשמש כיועץ בכיר לנושאי אחסון, במבט לאחור מדובר בהחלטה ששינתה לנו את החיים באופן הכי בלתי צפוי שיכול להיות …..
כאשר הגעתי לחברה, הבנתי , לאחר מספר שבועות שמדובר בניסיון למנוע ממני לעבוד אצל המתחרים וכך מצאתי עצמי בעבודה שכל אחד חולם עליה: 10 שעות במשרד, חימום תחת עד שיש טחורים ובסוף משכורת גבוהה בלי לעשות כלום – נכון שנשמע מדליק? אז זהו שזה ממש קשה….
מרוב שעמום התחלתי בחיפושים לרכישת בית, ההעדפה הראשונה היא מערב אוסטרליה אבל המחירים שם פשוט גבוהים וכך הגעתי לאדלייד – דרום אוסטרליה. מצאתי בית שעומד בדרישות התקציב שלנו וכך בתוך חודש קנינו בית בסטייט אחר, עכשיו מה עושים עם העבודה ואיך מגיעים לשם?
מאחר שלא סבלתי את מקום העבודה, החלטתי לפתוח חברה משלי וכך מצאתי עצמי בשיחת התפטרות אומר לבוס שלי שיש רק שני דברים טובים בחברה. הוא כמובן שמח שמצאתי משהו חיובי עד ששמע שלא מצטערים לעזוב חברה כזו וכל מקום יהיה טוב יותר …….
וכך, לקראת סוף 2011 מצאתי עצמי מנהל עסק קטן עם שותף, ועכשיו רק נשאר לבדוק איך עוברים לאדלייד….
כמובן, המחשבה הראשונה הייתה הובלה וטיסה אך בסוף החלטנו לעשות טיול של 6 ימים דרך הערבה האוסטרלית ומישור Nullarbor המאיים … הנה הדרך שעברנו על מפת אוסטרליה, מרחק 3500 ק"מ:
וכך יצאנו ל Kalgoorlie מרחק 9 שעות נסיעה ו 700 ק"מ – יום ראשון למסע:
וזהו בינתיים, אני מקווה שהשנה תהיה קצת יותר רגועה ובשנה הבאה אנחנו אזרחים
הבהרה: מי שחושב שמשעמם באוסטרליה – שיקרא את החלק הבא…
בספטמבר 2010 קיבלתי פניה מחברת התקשורת השניה בגודלה באוסטרליה לשמש כיועץ בכיר לנושאי אחסון. במבט לאחור מדובר בהחלטה ששינתה לנו את החיים באופן הכי בלתי צפוי שיכול להיות…
כאשר הגעתי לחברה, הבנתי, לאחר מספר שבועות שמדובר בניסיון למנוע ממני לעבוד אצל המתחרים, וכך מצאתי עצמי בעבודה שכל אחד חולם עליה: 10 שעות במשרד, חימום תחת עד שיש טחורים ובסוף משכורת גבוהה בלי לעשות כלום – נכון שנשמע מדליק? אז זהו שזה ממש קשה…
מרוב שעמום התחלתי בחיפושים לרכישת בית, ההעדפה הראשונה היא מערב אוסטרליה אבל המחירים שם פשוט גבוהים וכך הגעתי לאדלייד – דרום אוסטרליה. מצאתי בית שעומד בדרישות התקציב שלנו, וכך בתוך חודש קנינו בית בסטייט אחר, עכשיו מה עושים עם העבודה ואיך מגיעים לשם?
מאחר שלא סבלתי את מקום העבודה, החלטתי לפתוח חברה משלי, וכך מצאתי עצמי בשיחת התפטרות אומר לבוס שלי שיש רק שני דברים טובים בחברה. הוא כמובן שמח שמצאתי משהו חיובי עד ששמע שלא מצטערים לעזוב חברה כזו וכל מקום יהיה טוב יותר…
וכך, לקראת סוף 2011 מצאתי עצמי מנהל עסק קטן עם שותף, ועכשיו רק נשאר לבדוק איך עוברים לאדלייד…
כמובן, המחשבה הראשונה היתה הובלה וטיסה, אך בסוף החלטנו לעשות טיול של 6 ימים דרך הערבה האוסטרלית ומישור Nullarbor המאיים… הנה הדרך שעברנו על מפה אוסטרלית, מרחק 3,500 ק"מ:
צביקה, אביבה ודניאל שרמן.
